מה עם פלואור?

עששת היא תהליך של הרס מתקדם של השן על ידי חיידקים.

חיידקים מקבוצת ה-סטרפטוקוקוס מתיישבים על השן ומפרישים חומרים היוצרים רובד – "פלאק" גלאטיני, אליו מסתפחים חיידקים נוספים. החיידקים הללו משתמשים בסוכר שאנו אוכלים להתססה, ונוצרות ממנו חומצות הממיסות את ציפוי האמאיל והשן שמתחתיו. מטרת צחצוח השיניים היא להזיז את הפלאק, לפחות פעם ביום, כדי להפריע בתהליך זה. נמצא שבאזורים בהם תכולת הפלואור (המשמש לבניית השן וציפוי האמאיל), היא אופטימאלית >1.0 חלקיקים למליון, יורדת שכיחות העששת במידה רבה ביותר. מקור הפלואור הוא בעיקר במים, ובאזורים שונים בארץ רמת הפלואור שונה. כאשר מקור אספקת המים בישוב מסוים אחידה במשך כל השנה, ויש לרשויות המקומיות תקציב מספק נעשית "פלואורינציה" של מי השתייה, ואז אין כל צורך בתוספת.

ברמת השרון אין מספיק פלואור, וההמלצה היא של תוספת על פי גיל הילד:

פלודן

זימפלואור

6 חודשים – שנתיים:

טבליה של 0.25 מ"ג

2 טיפות ליום

 0.25 מיליגרם ליום

שנתיים-3 שנים:

2 טבליות של 0.25 מ״ג

4 טיפות ליום

0.5 מיליגרם ליום

3 שנים – 14 שנה:

טבליה של 1 מ״ג

 8 טיפות ליום 

 1.0 מיליגרם ליום

קיימות מספר נקודות במתן הפלואור שיש להכיר

עודף פלואור גורם להכתמת השיניים וליצירת שן פגומה.

מתן פלואור בהפסקות או בצורה לא מסודרת גורם לנזק לא פחות מאי נתינת פלואור כלל: נוצרות שכבות שן  בעלות סמיכות שונה.

יש לתת פלואור כל יום עד גיל 14; עד גמר התגרמות השיניים הטוחנות.

מתן פלואור איננו תחליף לצחצוח שיניים, הימנעות מאכילת ממתקים וכו'.

ישנן מספר דרכים נוספות לשמור על שיניים בריאות

יש לצחצח את השיניים מרגע שבקעו (כן גם בגיל 6 חודשים).

רצוי להיבדק אחת ל-6 חודשים על ידי רופא שיניים.

ניתן לעשות פלואורינציה חיצונית של שכבת האמאיל אחת ל-6 חודשים (אינו תחליף למתן יומי של פלואור).

ילדים בולעים את משחת השיניים המכילה בד"כ פלואור, אך הכמות איננה מספיקה כתחליף לתוספת המומלצת. ניתן לעשות ציפויים עם חומרים פלסטיים מיוחדים לחריצים בשיניים הטוחנות – כדי למנוע היווצרות חורים.