קצת על גזים

פרנסואז דולטו היא מן הפסיכיאטרים והפסיכואנליטיקאים הבכירים באסכולה הצרפתית בתחום הילדים והנוער. עד שפרשה מטיפול בילדים בגיל 78, ניהלה תוכנית רדיו בה ענתה לשאלות הורים. לקט נבחר מופיע בספרה “שאלה של אם”: תקשורת מילולית בין הורים וילדים (ספרית מעריב) עמוד 94:

שאלה: לפני רגע-קט דיברת על רופאי-ילדים. והנה, שווי בנפשך, מכתב מרופאת-ילדים. היא מבקשת שתדוני במה שמכונה “כאבי- בטן של תינוקות”; הילדים הסובלים מכך, ואשר פרט למיחוש זה הם בריאים לחלוטין, צועקים במשך זמן ממושך, לפעמים שש עד שמונה שעות ביממה.

אני חושבת שתינוק הבוכה כך עבר לידה טראומאטית במקצת, או שהוא רגיש יותר לניתוק הפתאומי מאמו, או, אפשרות אחרת, כאשר היה ברחם, סבלה אמו מחרדות. מה שצריך הוא לעודד אמהות להחזיק את ילדן לעתים תכופות ככל האפשר צמוד לגופן. כאשר אין הן יכולות לעשות זאת, עליהן לדבר אתו, לקרב את התינוק קרוב ככל האפשר אל המקום שהן עובדות בו, לקחת אותו על הידיים ולהרגיעו כשהוא בוכה. אין כל צורך להניח לילד לבכות, באמתלה שיש לו כאבי-בטן ושזה יעבור. התינוק מודע לעולמו, ועולמו, היא אמו, זה ברור מאליו. מובן שמוטב לצרוח מאשר לסבול בלי לצרוח. עם זאת, אין גם להניח לו לצרוח לבדו. על התינוק לשמוע קול המבין אותו. תינוק צריך לשאת על הידיים. בגלל אורחות-החיים של ימינו אין התינוק מוקף אנשים – סבות, או משפחה ברוכת ילדים. מן הראוי היה לשאת את התינוק הבוכה בידיים, כשאינו ישן. יש תינוקות רבים שבוכים ואין להם צורך אחר אלא שיקחו אותם על הידיים, שינענעו אותם; שידברו אליהם, שאמהותיהם לא תהיינה עצבניות. ויש גם תינוקות המתקשים לעכל את החלב, וצריך לעזור להם. לפנים היו הרבה תרופות “סבתא”, פשוטות מאוד; אני עצמי יישמתי אחת מהן לאחד מבני, שנהג לבכות; זה היה מוצר שזירז את קרישת חלב הפרה בדרך שמחמיץ חלב האישה. זה היה בזמן המלחמה, חלב לא היה כמעט, ולי לא היה די לבני הבכור – סירופ של פאפאינה הקל עליו. בימינו יש סוגי חלב מותאמים כהלכה לתינוקות.

יש עוד תרופה, שאמהות חושבות עליה רק לעתים נדירות – לעסות ברכות את בטן התינוק, דרך החיתולים; הדבר מסייע גם לכך שלתינוק לא יהיה קר בבטן; אם הוא רטוב, לשים לו בקבוק חם. לכל הדברים הקטנים האלה יש חשיבות.

וכמו כן. ואני חוזרת על כך שוב – לדבר אל התינוק בנעימה חביבה מאוד, שקטה מאוד; לעולם לא לומר לו: “שתוק!” בצריחה. כי אז הילד ישתתק, אז חרדתו תגבר עוד יותר, עד כדי כך שבשביל להישמע לרצונה של אמו, ישלול מעצמו את האפשרות להביע את חרדתו.

שאלה: התינוק יהיה אחוז – אימה , אבל לא יבטא עוד מאומה.

בדיוק כך! וזה הגרוע ביותר. אדרבא, מוטב לומר לו: “אה, כואבת לך הבטן, חמודי שלי!” דברים מסוג זה, פשוטים לגמרי, תוך כדי בישול, תוך כדי ניקוי הבית… ובו ברגע שיכולה האם להתפנות, היא לוקחת אותו בזרועותיה ומנענעת אותו קצת, מעסה את בטנו, מדברת אליו. זה מה שאוכל לומר. אבל נכון שזה קשה תמיד.